<h1>התוספות שעל האלפס לרבינו משה ב"ר יו"ט מלונדרי"ש — גיטין</h1>
<h2>דף כא:</h2>
[גיטין פ"ח ע"ב] גט מעושה בישראל כשר וכו'. כיון שהדיינין ג[וים] דכתיב לפניהם ולא לפני גוים. [או] משום דרב משרשיא שלא תהא [תולה עצמה בגוי] ומפקעת עצמה מיד בעלה. ובגוים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך. הך סיפא לא קיימא על ובגוים פסול למימר דאפילו אמרו לו עשה מה שישראל אומרים לך פסול. אלא למימר ולהכשיר אע"פ שהמעשים והחובטין הם גוים אפילו הכי כשר היכא שהדיינים הם ישראלים שאומרים שחייב ליתן גט. וכן מוכח [בירושלמי (פ"ט ה"ט) דגרסינן התם] רב אמר ישראל שעשו (גוים) כמעשה גוים פסול [באומר איני] זן ואיני מפרנס. פירוש היכא שהישראלים מעשין אותו ליתן גט. כיון שהדיינים הם גוים הגט פסול אפי' הדין אמת כגון איני זן ואיני מפרנס. תני ר' חייא גוים שעשו כמעשה ישראל כשר באומר [איני זן] ואיני מפרנס. ומתניתין אמרה כן ובגוים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומ' לך. פי' היכא שהגוים מעשים ומכריחים אותו ליתן גט כמעשה ישראל כלומר לעשות כדייני ישראל כשר כיון שהדיינים ישראלים והדין אמת באומר איני זן ואיני מפרנס, ומתניתין אמרה כן ובגוים חובטין אותו וכו'. אלמא מתניתין להכשיר. ואם כן אותם משומדים [מותר] להכריחם ע"י גוים עד שירצו ליתן גט כדברי דייני ישראל. וכן מוכח בשלהי המדיר [שאותן] שכופין להוציא מותר לה[כריחם] ע"י גוים לעשות כדייני ישראל. וצריכין [שיאמרו] לבסוף רוצה אני. כדתנן בשלהי פרק האומר משקלי ובגיטין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. ובשביל שנותנין גט בע"כ ויש לדאוג דילמא מסר מודעא וביטל הגט בצינעא צריך בשעת נתינה שיבטל כל מודעא דעבד. וכן איתא פרק האומר משקלי, אמר רב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעי מודעא עד שיבטל מודעיה. וכן מצריכין לומר לבעל בשעת נתינה לבטולי מודעיה דעבד. וכן פר"ח בבבא בתרא. וכן נכון לבטל כל מודעי אפילו לנותני גט בלא (עדים) כפיה, פן ירשיע המגרש למסור מודעא מחמת שנאה. וק' דרב ששת דאשקליה גיטא לההוא גברא בע"כ [ובטליה] לגיטא ואצרכיה רב ששת גיטא אחרינא, וכן דרב יהודה עבד הכי לחתניה דר' ירמיה, והשתא אמאי עשה גט אחר, וליבטיל מודעא וביטול דעבד. ומצינן לפרש דרב ששת לטעמיה דאמר כי בטלו לשליח אינו חוזר ומגרש התם כדפ' השולח. פסק ר"ת, דאם אין אדם רוצה ליתן גט שיכולים להורידו מנכסיו, דאין זה עישוי. ועוד פסק הרב כי העובר על דברי חכמים מעשים אותו לגרש כמו שמעשים לפסולות. ולפי הירושלמי דגיטין [פ"ט ה"ט] כופין אפילו ע"י גוים [ואומרים לו] עשה מה שישראל אומרים דאמרי' התם תני ר' חייא גוים שעשו כמעשה ישראל כשר, אפילו אמר איני זן ואיני מפרנס, אמר רבי יוסי מתניתא אמרה כן, והגוים אומרים לו וחובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך ולא מה שאני א"ל. ר"ח אמר האומר איני זן ואיני מפרנס כופין אותו להוציא. ר' יהודה בעי קומי ר' אבהו וכופין א"ל לאו... צריך לזו. אם מפני ריח רע כופין לא כל שכן מפני חיי נפש. ומזה יש ראיה לכוף לגרש את העובר על מה שגזרו ותקנו חכמים. [וכן העובר] על תקנת הקדמונים שתקנו שלא [לקדש אשה שלא] מדעת קרוביה המיוחדים כשישנם במדינה, [הדין] להחרימו ולנדותו ולהדירו שום הנאה ולענשו ולשרוש על פי המלך, והישראל יכולים לעשות כפייה כאשר הורה ר"ת בתשובה המתחלת "מקול מחצצים" שהשיב לרבינו אליהו ולרבינו משולם מנוחתם כבוד. וכל הכרחות יעשו לו, שלא ימולו בנו ושלא ילמדו ספר ושלא יקברוהו, אם לא יגרש מרצונו גט כשר על פי [חכמי] עירו. כי אין זה כפייה, כאשר למדנו מרבינו תם. ומפיהם אנו חיים. שאם קדש איש מישראל בת ישראל כדת משה וישראל, ולבסוף אין האשה רוצה בו, מן הדין אין לכופו, ואין לעשותו לא בישראל ולא בגוים. ואם נתפס בגובה [המס] ונחבש בידי גוים [בין] ע"י ממון [בין] ע"י נפשות, ויש כח בגדולי הארץ להועיל לו מיד מלכות ולהקל או לפטור משם, (ו)אומרים לו (למה) לא נשתדל בך ולא נדבר לגוים עליך, לא להרע ולא להטיב, אם לא תגרש זאת האשה אשר נשאת כדת משה וישראל. ובתר דנתרצה מחמת אימת הגוים שלא יריעו לו, וכותב גט כשר, ונותנו ואומר רוצה אני נראין דברים שהוא כשר. ויש ללמוד דבר זה מתשובת ר"ת, אם לא יכופוהו ממש לאוסרו בזיקים עד שיתן גט (אבל אם על) [אלא] עומדים בעצמם מלעזור לו לתת אין זו כפייה. כתב יד הרב יום טוב מיואני.
